במסגרת ניהול הסיכונים, על המשפחה להיות ערוכה לקטסטרופות כלכליות. כולנו פתחנו את הכיס למסעות גיוס כספים מרגשים עבור ילד חולה שזקוק לטיפול מיוחד שאפשרי רק בחוץ לארץ, בעלויות מאוד גבוהות שאין באפשרות המשפחה לממן. הלב נקרע, כי יש דרכים יותר יעילות להתמודד עם מקרים כאילו, ובשעת חירום המשפחה צריכה להתמקד בטיפול בילד, ולא בשבר הכלכלי.

מערכת הבריאות הציבורית, שהיתה מהטובות בעולם, מורעבת בצורה שיטתית בעשור האחרון. הטיפול במשבר הקורונה הוא סימפטום של בעית שורש, ועל המשפחות לקחת אחריות ולוודא שמה שלא מקבלים מהמדינה, מקבלים באופן פרטי בעזרת ביטוחים פרטיים. החל מהביטוח המשלים של קופות החולים, וכלה בביטוחים פרטיים חשובים כמו תרופות מחוץ לסל, ואחרים.

בעקבות המשבר, כשההכנסות קטנו באופן דרסטי, הנטיה הראשונה והשגויה של משפחות רבות היא להפסיק את הביטוחים, מאחר שזו הוצאה גדולה ומכבידה על התקציב, ולא תמיד התמורה ברורה. חשוב לי להדגיש שביטוחים אינם מותרות, אלא דרך להעביר את הסיכון לחברת הביטוח. האם הבנק יאפשר לנו להפסיק את ביטוח החיים של המשכנתא עקב המצב? ברור שלא, להפך. ביטוח החיים של המשכנתא נועד למקרה שאחד מבעלי המשכנתא ילך לעולמו, ודוקא עכשיו בימי הקורונה, הסיכון לצערי גדל.

כמה סיבות לא להפסיק את הביטוחים הבריאותיים: למרות שרובם לא מכסים מקרים של קורונה, מחקרים הראו שיש קשר חיובי בין מצבי לחץ וחרדה לבין הסיכוי לפתח מחלות שונות, וחשוב להשאיר את הביטוחים בתוקף למקרה שיהיה בהם צורך. בחלק מביטוחי הבריאות יש תקופת הכשרה, כלומר תקופה שבה משלמים על הביטוח לצורך צבירת ותק, אבל לא זכאים לביטוח. אם מבטלים את הביטוח, כשמחדשים צריך להתחיל את תקופת ההכשרה מחדש. וגם, ביטוח בריאות חדש מחייב הצהרת בריאות חדשה, ואם חלה הרעה במצבנו הבריאותי, הביטוח החדש לא יכסה אותה.

מה כן אפשר לעשות? לבדוק את הביטוחים, לוודא שאין כפל ביטוחים, לבקש הנחות בביטוחי החיים, ולהתאים את הביטוחים למצב המשפחתי אם השתנה.

אפשר להתייעץ עם סוכן הביטוח לגבי הסדרי תשלומים זמניים.