כלכלת המשפחה זה לא רק טיפול במינוס

בני זוג בגילאי 40-50, נשואים עם שלושה ילדים. אנשים משכילים, עם הכנסות חודשיות הרבה מעל הממוצע. כמו אצל רבים, זרמו עם החיים: משכנתא, ילדים, והוצאות שוטפות.

"פתאום" הבת הבכורה מודיעה להם שהיא מתחתנת, והם מוצאים את עצמם נזרקים, מוקדם מכפי שחשבו, בתוך עולם חדש של דילמות. כמה הם רוצים לתת לחתונה? כמה הם יכולים? הם מודעים לכך שהם יוצרים תקדים, ומה שיתנו לבכורה ישפיע על מה שיתנו לשאר הילדים.

הם תכננו לעזור לבת שעדין סטודנטית בתקופת הלימודים, אבל האם יהיה כסף גם וגם?

בהרצאה הראשונה ששמעתי בתחום כלכלת המשפחה, אחת הדוגמאות שנחרטו בזיכרוני היתה על אותו איש שבא להתייעץ על הלוואות. מה יותר כדאי: בלון, או בתשלומים? וריבית שפיצר או קרן שווה? כשעצרו ושאלו אותו: למה אתה צריך את ההלוואה, הוא ענה – לבת מצווה של הילדה.

בסדנא שהעברתי לנשים מהמגזר החרדי על כלכלת המשפחה, הן דיברו על ההוצאה לבר המצווה, הוצאה מאוד כבדה עבורן של 6,000 ₪: זוג תפילין, חליפה חדשה וקידוש צנוע. הראתי להן שאם חוסכים 40 ₪ לחודש מיום היוולדו של הבן, לא יצטרכו לקחת גמ"ח לטובת הבר מצווה. גמ"ח שצריך בהמשך להחזיר כל חודש סכום הרבה יותר גדול.

כשמדברים על תכנון יעדים, אני לוקחת בחשבון שכשילדה נולדת, בשלוש שנים הראשונות יש הוצאות מוגדלות למסגרות חינוך, אחרי 12 שנה יש בת מצווה, בודקת האם יהיה צורך בפרוייקט יישור שיניים, מגיל 17 היא יכולה להוציא רשיון נהיגה, ובהמשך לימודים אקדמאיים, ואולי חתונה.

כל אילו עולים סכומים לא מבוטלים, ויש שונות מאוד גדולה בתעדופים של כל משפחה. חלק יחליטו לוותר על הוצאות מסויימות, ואחרים יוסיפו דברים שחשובים להם. 

כמובן שזו רק דוגמא מאפיינת להוצאות צפויות. יש עוד רשימה שלמה של ייעדים פחות או יותר צפויים, ויעדים שמשפחות מוסיפות ושמתאימים רק להם. מה שחשוב זה העצירה ובניית תוכנית מסודרת, שעוזרת למשפחה לראות את כל הצרכים, ולעדף ע"פ הערכים שלה.

ישיבה עם היועצת, מאפשרת לנטרל את סערת הרגשות שלפעמים דיונים על כסף יכולים לעורר, ולנהל את השיח בצורה עיניינית, מכבדת ותכליתית.